מחיר הקדמה: טכנולוגיית מחזור בגויו, סין

גויו שבסין – תזכורת כואבת למחיר האמיתי של פסולת אלקטרונית, והאתגר הגלובלי של מחזור אחראי

בעולם שבו קצב החידושים הטכנולוגיים מסחרר, וגאדג'טים חדשים מגיעים לשוק מדי יום, אנו נוטים להתמקד ביתרונות ובנוחות שהם מביאים לחיינו. אך מאחורי כל סמארטפון חדש, מחשב נייד משודרג, או טלוויזיה שטוחה – מסתתרת שאלה מהותית: מה קורה למכשירים הישנים כשהם יוצאים מכלל שימוש? גורלה של הפסולת האלקטרונית (E-waste), זרם הפסולת הצומח במהירות הגבוהה ביותר בעולם, הוא סיפור מורכב, ולעיתים קרובות – טרגי. עיירה קטנה בשם גויו (Guiyu) במחוז גואנגדונג שבסין הפכה, למרבה הצער, לסמל עולמי של האתגרים הסביבתיים, הבריאותיים והחברתיים הכרוכים במחזור פסולת אלקטרונית בשיטות לא פורמליות, ומספקת תזכורת מצמררת למחיר האמיתי של הקידמה הטכנולוגית.

גאות הפסולת האלקטרונית הגלובלית: מספרים מזעזעים ומסע פסולת מסוכן

קצב יצירת הפסולת האלקטרונית הולך וגדל בקצב אקספוננציאלי. על פי נתוני האו"ם, כ-53.6 מיליון טון של פסולת אלקטרונית נוצרו ברחבי העולם בשנת 2019 בלבד, עלייה של 21% בחמש שנים. התחזיות מדברות על גידול לכ-74 מיליון טון עד 2030. הנתון המדאיג לא פחות הוא שרק כ-17.4% מפסולת אלקטרונית זו טופלה במתקני מחזור פורמליים בשנת 2019. הרוב המכריע – כ-82.6% – מגיע למזבלות, נשרף, או מגיע למרכזי מחזור לא פורמליים, לרוב במדינות מתפתחות באסיה ובאפריקה, שאליהם מועברת הפסולת ממדינות מפותחות יותר במסע שנוי במחלוקת.

גויו: מעיירת דייגים לגן עדן (טוקסי) של מחזור לא פורמלי

גויו החלה את דרכה כעיירת דייגים שקטה בדלתא של נהר הפנינה בסין. בשנות ה-90, עם גידול בייצור האלקטרוניקה בעולם ועם עליית זרם הפסולת ממדינות עשירות, החלו תושביה לעסוק, מתוך עוני ורצון להתפרנס, בפירוק ומחזור של פסולת אלקטרונית שיובאה לעיירה. מה שהחל בקנה מידה קטן הפך במהירות לתעשייה עצומה. בשיאה, גויו טיפלה, על פי הערכות, בככ-70% מהפסולת האלקטרונית העולמית, עם יותר מ-5,000 סדנאות מחזור קטנות ולא רשמיות שהעסיקו עשרות אלפי עובדים, רבים מהם עובדי הגירה מאזורים כפריים עניים יותר בסין.

שיטות המחזור הפרימיטיביות והתוצאות ההרסניות:

תהליכי המחזור בגויו, במיוחד בשלבים המוקדמים של התעשייה הלא פורמלית, היו ברובן ידניים, פרימיטיביים, ולמעשה שיטות אלתור מסוכנות ביותר:

• פירוק ידני ושרפה: עובדים (לעיתים קרובות ללא ציוד מגן מינימלי) היו מפרקים מכשירים אלקטרוניים בפטישים, מברגים, ולעיתים אף בידיים חשופות. לאחר מכן, הם היו שורפים כבלים מבודדי פלסטיק או מארזים מפלסטיק בשדות פתוחים כדי לחלץ את המתכות שבתוכם. תהליך זה שיחרר לאוויר כמויות עצומות של עשן רעיל וחומרים מסוכנים כמו דיאוקסינים ופוראנים.
• אמבטיות חומצה לחילוץ מתכות יקרות: כדי לחלץ מתכות יקרות כמו זהב, כסף, ופלטינה מלוחות מעגלים מודפסים (כרטיסים אלקטרוניים), היו העובדים טובלים אותם באמבטיות חומצה (לרוב חומצה גופרתית או חנקתית) בשיטות פרימיטיביות. תהליך זה, שאינו מבוקר כלל, שיחרר אדים רעילים ביותר וזיהם את הקרקע ואת מקורות המים התת-קרקעיים במתכות כבדות וחומצות.
• הטמנה ופיזור פסולת בלתי ניתנת למחזור: חומרים שלא ניתן היה למחזר בשיטות אלו (כמו פלסטיק מסוים, זכוכית, ושיירי מתכות) פוזרו פשוט בשדות פתוחים, נשרפו, או הושלכו לנהרות סמוכים.

המחיר האנושי: משבר בריאותי חמור בגויו:

התוצאות של שיטות המחזור הפרימיטיביות היו הרסניות עבור בריאותם של עובדי התעשייה ותושבי האזור:

• חשיפה לחומרים רעילים: מכשירים אלקטרוניים מכילים מגוון רחב של חומרים מסוכנים ביותר, כולל עופרת (במסכים ובבדיל), כספית (בתאורה האחורית של מסכים ישנים), קדמיום, כרום, מעכבי בעירה ברומיים, ועוד. חשיפה לחומרים אלו, במיוחד בחשיפה ממושכת וללא הגנה, גרמה לנזקים בריאותיים קשים.
• בעיות נוירולוגיות: עופרת, למשל, היא נוירוטוקסין ידועה, שחשיפה אליה, במיוחד בילדים, עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים להתפתחות קוגניטיבית ונוירולוגית. מחקרים בגויו הראו רמות גבוהות במיוחד של עופרת בדם של ילדים.
• מחלות נשימה וסרטן: שריפת פלסטיק ופליטת אדים רעילים הובילו לעלייה משמעותית במחלות נשימה כרוניות בקרב התושבים. שיעורי התחלואה בסרטן בגויו היו גבוהים משמעותית מהממוצע הארצי בסין.
• בעיות עור, בעיות עיכול ועוד: חשיפה לחומצות ולכימיקלים אחרים גרמה לבעיות עור קשות, וזיהום המים והמזון הוביל לבעיות בריאותיות נוספות.

סיפור קטן וכואב: לי גואנג (שם בדוי), עבד בפירוק אלקטרוניקה בגויו מגיל צעיר, ללא ציוד מגן. בגיל 30 הוא החל לסבול מקשיי נשימה קשים, כאבי ראש כרוניים ורעד בידיים. בדיקות גילו רמות גבוהות במיוחד של מתכות כבדות בדם שלו, ככל הנראה כתוצאה מחשיפה ממושכת למזהמים בסדנת המחזור. סיפורו הוא סיפורם של עשרות אלפים בגויו.

ההרס הסביבתי: קרקע, מים ואוויר מורעלים

ההשפעה של שיטות המחזור בגויו על הסביבה הייתה קטסטרופלית:

• זיהום קרקע ומים במתכות כבדות: השימוש באמבטיות חומצה והשלכת שיירים רעילים לקרקע הובילו לזיהום נרחב של הקרקע ומקורות המים התת-קרקעיים. מחקרים הראו רמות מתכות כבדות (כמו עופרת, כדמיום, כרום) בקרקע ובמקורות המים באזור גבוהות פי עשרות ולעיתים מאות מהתקן המותר. המים בנהרות סמוכים הפכו לבלתי ראויים לשתייה או לחקלאות.
• זיהום אוויר כרוני: שריפת פסולת פלסטיק וכבלים יצרה עננים של עשן רעיל שכיסה את העיירה וסביבתה, ושיחרר לאוויר מזהמים מסוכנים שנשמו על ידי התושבים והעובדים.

סימני שינוי ותקוות לעתיד: רפורמות והתקדמות טכנולוגית (אטית)

בשנים האחרונות, תחת לחץ בינלאומי ומודעות גוברת למשבר, ממשלת סין וארגונים בינלאומיים החלו לפעול לשיפור המצב בגויו:

• רגולציה מחמירה יותר: סין אסרה רשמית ייבוא פסולת אלקטרונית זרה, והחמירה את הפיקוח על תהליכי המחזור בתוך המדינה.
• הקמת פארק תעשייתי למחזור פורמלי: הוקם מתחם מחזור מרכזי ומודרני המצויד בטכנולוגיות מתקדמות יותר (מערכות הפרדה אוטומטיות, טכניקות מיצוי כימי ידידותיות יותר לסביבה, מערכות סינון וטיהור אוויר) ובקרת זיהום טובה יותר. המטרה היא להעביר את פעילות המחזור מהסדנאות הקטנות והמזהמות למתקן מרכזי ומפוקח.
• תוכניות הכשרה: מוצעות הדרכות לעובדי מחזור בנוגע לשיטות עבודה בטוחות יותר, שימוש בציוד מגן, והבנת הסיכונים הכרוכים בעבודה עם חומרים רעילים.
• אכיפה מוגברת: ישנם מאמצים להגביר את אכיפת הרגולציה החדשה ולפעול נגד סדנאות לא חוקיות ומזהמות.

למרות צעדים אלו, האתגרים נותרים עצומים. הפער בין חברות גדולות הפועלות בפארק התעשייתי החדש לבין סדנאות קטנות שעדיין פועלות בשיטות פרימיטיביות הוא משמעותי. היקף הפסולת האלקטרונית המגיעה לגויו (גם אם פחות מבעבר) עדיין גדול, וההתמודדות עם הנזק הסביבתי והבריאותי שנגרם במשך שנים רבות היא מורכבת וארוכת טווח. הכלכלה המקומית עדיין תלויה במידה רבה בתעשיית המחזור, ויש צורך באלטרנטיבות תעסוקתיות בטוחות יותר.

גויו כמקרה מבחן וכתזכורת גלובלית:

סיפורה של גויו הוא לא רק סיפור מקומי; הוא משמש מקרה מבחן עולמי ומדגיש את הצורך הדחוף בפתרונות גלובליים לבעיית הפסולת האלקטרונית הצומחת. הוא מדגיש את החשיבות של:

• אחריות יצרן מורחבת (EPR): מנגנונים שמחייבים יצרני מוצרים אלקטרוניים לקחת אחריות על מחזור המוצרים שלהם בסוף חייהם, ולממן הקמה ותפעול של תשתיות מחזור אחראיות.
• עיצוב לטובת מחזוריות: יצרנים צריכים לעצב מוצרים שיהיו קלים יותר לפירוק ולמחזור, תוך צמצום השימוש בחומרים מסוכנים.
• פיתוח ויישום טכנולוגיות מחזור יעילות ובטוחות: השקעה במחקר ופיתוח טכנולוגיות שיאפשרו מיצוי חומרים יקרים מפסולת אלקטרונית באופן יעיל, כלכלי, ומינימלי לנזק סביבתי ובריאותי.
• שיתוף פעולה גלובלי: מדינות מפותחות, שצרכניהן מייצרים כמויות אדירות של פסולת אלקטרונית, צריכות לשתף פעולה עם מדינות מתפתחות כדי לסייע בהקמת תשתיות מחזור אחראיות, להעביר ידע טכנולוגי, ולהבטיח שהפסולת לא מועברת באופן בלתי חוקי או מסוכן.
• מודעות צרכנית והתנהגות אחראית: כצרכנים, יש לנו תפקיד חשוב. עלינו לצרוך בצורה מושכלת, לתקן מכשירים במקום להחליפם מיד, ולדאוג להשליך פסולת אלקטרונית לנקודות איסוף ומחזור רשמיות.

המחיר האמיתי של הקידמה (והקשר למסחר אלקטרוני):

השוק הדיגיטלי, ובראשו המסחר האלקטרוני, מאפשר לנו לרכוש מוצרים טכנולוגיים בקלות ובנוחות חסרות תקדים. אך סיפורה של גויו מזכיר לנו שהמחיר של הקדמה הטכנולוגית אינו מסתכם רק במחיר שאנו משלמים על המוצר בחנות (וירטואלית או פיזית). המחיר האמיתי כולל גם את העלות הסביבתית והאנושית של ייצור, שימוש, ובעיקר – סוף חייו של המוצר והשלכותיו. עסקים הפועלים בתחום המסחר האלקטרוני, במיוחד אלו שמוכרים מוצרים אלקטרוניים או מוצרים המכילים רכיבים אלקטרוניים, נושאים באחריות להבין את ההשפעה הסביבתית של המוצרים שהם מוכרים ולעודד צריכה ומחזור אחראיים.

סיכום: לא לשכוח את המחיר הנסתר

סיפורה של גויו הוא תזכורת עוצמתית למחיר הנסתר של עידן הטכנולוגיה. הוא מדגיש את הצורך הדחוף והגלובלי בפיתוח ויישום פתרונות מחזור פסולת אלקטרונית יעילים, בטוחים, ואחראיים, המגנים על בריאות האדם והסביבה. ההתקדמות הטכנולוגית לבדה אינה מספיקה; נדרשים גם רגולציה מחמירה, שיתוף פעולה בינלאומי, ומודעות צרכנית גבוהה יותר. גויו, על אתגריה והשינויים שהיא עוברת, ממשיכה לשמש מקרה מבחן חשוב לעתיד שבו אנו מקווים שהקידמה הטכנולוגית תצעד יד ביד עם אחריות סביבתית וחברתית, ושהמחיר של המוצרים הדיגיטליים לא יגבה קורבנות כה כואבים.